לחם שמים על משנה שקלים ז׳

« לחם שמים על משנה שקלים ו׳:ו׳ לחם שמים על משנה שקלים ח׳:ה׳ »

1 מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הַשְּׁקָלִים לִנְדָבָה, קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים, לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה. בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה, קָרוֹב לָעֵצִים יִפְּלוּ לָעֵצִים, לַלְּבוֹנָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, קָרוֹב לַקִּנִּין יִפְּלוּ לַקִּנִּין. לְגוֹזְלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, קָרוֹב לַחֻלִּין יִפְּלוּ לַחֻלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. זֶה הַכְּלָל, הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב לְהָקֵל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחְמִיר:

2 מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה, לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. בְּהַר הַבַּיִת, חֻלִּין. בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁעַת הָרֶגֶל, מַעֲשֵׂר. וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, חֻלִּין:

3 בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה, אֵבָרִים, עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת, חַטָאוֹת. בִּירוּשָׁלַיִם, זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין, אֵבָרִים, נְבֵלוֹת. חֲתִיכוֹת, מֻתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרֻבֶּה, אַף אֵבָרִים מֻתָּרִין:

4 בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר, וּכְמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ, זְכָרִים, עוֹלוֹת. נְקֵבוֹת, זִבְחֵי שְׁלָמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרָאוּי לִפְסָחִים, פְּסָחִים קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלשִׁים יוֹם:

5 בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר:

6 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן, נָכְרִי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה:

7 עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶן, וְעַל הַפָּרָה שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ, וְעַל הַקִּנִּין הַפְּסוּלוֹת שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין, מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת:

פירוש לחם שמים על משנה שקלים ז׳

1 משנה לחם מחצה על מחצה להחמיר עפ"ג דמכשירין.

2 חתיכות מותרות . כתב הרע"ב אבל בעיר שיש בה עכו"ם אפילו חתיכות אסורות ומסתבר דאפילו מיעוט עכו"ם קאמר עכ"ל תי"ט. ולא ידענא מאי צריך לסברא. דהא בהדיא קאמר הרע"ב ודין זה בעיר שכולה ישראל. מכלל דכשיש בה עכו"ם אפילו א' אסורים:

3 משנה לחם ס"פ אסורים. נ"ב ומאי דקשיא ליה לרב בתי"ט. דאפילו אין כאן עכו"ם כו' אסור כמבואר בדברי הר"מ בחבור. נראה דלא קשיא לגמרי. עד כאן לא קאמר. אלא דלא בעינן שוחטי ומוכרי בשר עכו"ם דווקא. אלא אפילו כולן ישראל. י"ל שרץ וחיה החליפוהו. מיהו ודאי צריך עכ"פ שיהיו נמצאים מיעוט עכו"ם דרים בעיר. ולא סגי בלא"ה. דלמאי ניחוש. הא חתיכות נינהו. וליכא למימר. דילתא מבשר נבלה אייתו. דחתיכות מוצאים מספק נבלה. כדתנן הכא וליכא דפליג עלה. א"כ כי החליפוהו עופות ושרצים מאי הוי. אי בעיר שכולה ישראל איירין. דהא ודאי לא שייך לומר דחייש דילמא שקלי מעיר אחרת של גוים. אלא מאי אית לך למימר. על כרחך בעיר דשכיחי גוים עסקינן. דאיכא למימר מבית גוי שקלי. אע"ג דלאו טבחי נינהו. מיהו משום מיעוטא דמנבלי. חיישינן דילמא מנייהו אייתו. וזה ברור מאד לענ"ד. ודוק.

4 הראוי לפסחים שפסחים . כתב הרע"ב והמוצאו מותר לו להקריבו לפסחו כו' ואין להשהותה אצלו עד שיבוא דהוי דבר שאין עושה ואוכל דימכר עכ"ל תי"ט לא ידעתי מי הזקיקו לכך דהא קמשהי ליה עד זמן שחיטת הפסח ומשם ואילך. בלא"ה אינו יכול להשהותו שיעבור זמנו ודוק:

5 משנה לחם ע"פ רע"ב. שלשה עשרונים לפר שני עשרונים לאיל. כצ"ל.

6 שתהא מנחתו קריבה משל ציבור כתב הרע"ב כיון שראו דקא מדחקא לשכה התקינו דנגבי מיורש. ויכולין היו לתקן כן דאדעת' דהכי ממנין כ"ג שיהו נכסיו משועבדים כו' דודאי מסתברא דאם לא ירשו שלא יהיו מחוייבין להביא מביתם ולהכי קרי להו יורשין עכ"ל תי"ט.

7 ואע"ג דקצת סברא הוא. מ"מ אינו מוכרח לדעתי. דמה צורך לשעבוד נכסים. מאי שנא מהא דלעיל מ"ה דהיו ממשכנין את מוצאיה עד שמביא נסכיה. ומי שיעבד לגזבר נכסיו של זה המוצאה. אטו אגבא דבהמה קלטינהו. אע"ג דיש לחלק וק"ל אין לו עיקר:

8 והא דלא תני שמבניו גובין אותו. נ"ל משום דנגבית אפילו מאחיו ושאר יורשיו. אם לא הניח בנים. משו"ה נקט מילתא פסיקא דאין לך אדם שאין לו יורשים. ולא בעי דווקא דלירתו נכסיה כך נ"ל:

« לחם שמים על משנה שקלים ו׳:ו׳ לחם שמים על משנה שקלים ח׳:ה׳ »